הפסקול של בציר 2014

November 25, 2014

מרגע התעוררות הגפנים מתרדמת החורף, איפה שהוא בסוף מרץ- תחילת אפריל, מתחיל להתנגן אצלי בראש (ובמערכת הסטריאו) הפסקול של הבציר.

השנה אני רואה לנכון לאגד פסקול זה לרשימה מכיוון והוא התפתח לכיוונים לא צפויים לחלוטין ומהווה מבחינתי סיכום מעניין של עונת הגידול ובציר 2014.

 

לאורך כל העונה התלוו אלי הקבועים: ניל יאנג, גריטפול-דד, בוב דילן והרגאי של שיניד אוקונור.

הם איתי כבר שנים, ואני מקווה שיהיו שם תמיד, מנגנים ברקע. התנגנותם ברקע מעידה בעיקר שהכל יחסית בסדר ובשליטה ושזה עדיין "אני". מעין עוגן מוסיקאלי אם תרצו הגדרות...

 

באביב התנגנו הרבה שלום חנוך אקוסטי, אריק איינשטיין ישנים ועוד כל מיני  אולדיס' ישראלים.  

גולת הכותרת היה השיר  "שיעור מולדת" של אפרים שמיר.

לא יודע מאיפה השיר הזה נחת לתוך הפסקול, היתה זו התפתחות לא צפויה בעליל אך מעוד מרגיעה ונעימה. פירשתי זאת באותה העת כסוג של התקרקעות, בדיעבד יכול להיות שזה היה יותר בבחינת השקט שלפני הסערה.

 

בסוף הקיץ- תחילת הסתיו, ממש בתחילת הבציר,

הצטרפו לשלום חנוך "היהודים". בהתחלה בווידאו קליפים

של הופעות משותפות (מדהים מה שמוצאים ביו-טיוב,

בסוף הבציר אפילו מצאתי הופעה מלאה מצולמת של אופרת הרוק "מאמי").

בהמשך "היהודים" המשיכו סולו.

בעקבותיהם פלשו לפסקול אהוד בנאי והפליטים, פרל- ג'אם וכל מיני גיטרות אחרות שיודעות לתת צליל חם, מלא וארוך. ניראה לי שהצלילים האלו באו כדי לשחרר אצלי משהו,

אבל אני ממש לא בטוח.

יכול להיות שהצלילים האלו חזרו לבקר אותי כי משהו שוב השתחרר.

 

ומשהו אכן השתחרר ללא כל ספק. היה זה בציר בסימן שחרור.

מראש התכוונתי להתסיס חלק מהיינות באופן ספונטני

על שמרי בר, לעבוד כמו שאני רגיל בצורה שקולה ומחושבת, לא לקחת צ'אנסים. אך לבסוף לא הוספתי אפילו גרם שמרים בודד במהלך כל העונה.

פתאום הכל נראה כל כך הגיוני שהחששות נדחקו הצידה, פשוט נתתי ליינות להיות. החלטתי לשחרר, זרמתי עם הרוק-אנ-רול, סמכתי על החושים הבריאים שלי שינחו את הדרך, ליוויתי את זה במוסיקה הנאיבית והמדהימה, של מוסיקאים צעירים שהתנפצו על העולם. זה היה כיף אדיר.

 

 בסחיטות זרם מהפרס יין מעניין ומורכב.

עשה לי טוב, זרק לתוך הפסקול גם את הCure ו  Midnight-Oil.

מוסיקה בועטת, שלא מעניין אותה מה חושבים עליה, מוסיקת מחאה, מוסיקה של שינוי. מוסיקה שלא רק שמביאה שינוי,

גם באה ממקום שבאמת מאמין בשינוי ומוכן להיאבק עליו.

 

וכתמיד בעתות מחאה ושינוי, כשצריך חיזוק מפוקח לכל מה שאני עושה וכל מה שאני מאמין בו.

או סתם כשצריך להיזכר בכיוון הנכון ולנחות על אדמת המציאות, התנגן לי בראש אין ספור פעמים Be the rain של ניל יאנג, הביצוע מהמופע סולו האקוסטי, עם הסיפור המקדים על Earth Brown ו Sun Green שנוסעים בוואן לאלסקה להילחם למען הפלנטה. ואיך sun חולמת חלומות, ואיך earth פתאום לא מרגיש שבע רצון משום דבר, לאחר שהdevil טפטף לו בלא ידיעתו משהו לכוס המים הזכים שלו וכו'.

 

זהו הפסקול של בציר 2014 אפשר לקרוא אותו ככזה, הוא משקף ונאמן למציאות ביקב עבייה. ומספר על העונה המסעירה שעברתי.

 

המוסיקולוגים שבין קוראי, בהנחה שיש כאילו (קוראים, אני מתכוון), או חובבי השעשועים המוזיקליים, מוזמנים לנסות ולהתאים את הפסקול לרצף האירועים. זה פשוט: לוחצים play ברגע שהבית של דורותי נוחת על המכשפה מהמזרח ואחר כך מריצים על המסך את מבזקי החדשות מהיום בו נפטר אריק איינשטיין. מודה שלא ניסיתי, אבל איך שהוא נראה לי שזה יכול לעבוד...

 

Be the rain and remember falling…

Please reload

Featured Posts

I'm busy working on my blog posts. Watch this space!

Please reload

Recent Posts

October 9, 2019

January 15, 2019

July 8, 2018

Please reload

Follow Us

I'm busy working on my blog posts. Watch this space!

Please reload

Search By Tags
Please reload