שימור קרקע

במהלך שנת 2013 איתרתי כרם ותיק של ענבי יין מסוג קריניאן באזור בנימינה, כרם אשר נראה היה שיתאים לצרכי היקב.

לאחר שנת בציר מוצלחת, אשר בה אכן התגלה הכרם כבעל פוטנציאל, החלטתי להיכנס לפרויקט שיקום בכרם על מנת לממש יותר מפוטנציאל האיכות אשר טמון בו.

רתמתי לעזרתי, לעבודה בשטח, מספר משוגעים לדבר כמוני וצירפתי גם מספר אנשי מקצוע שהאמינו בפרויקט, לשם עצה וליווי מקצועי. הפקנו סרטון קצר המתאר את הרעיון והעלנו את הפרויקט לרשת באתר הד-סטארט למימון קהילתי.

מכיוון ועלות הפרויקט איננה זניחה ליקב קטן כמו שלי, באמת קיוויתי שגיוס הכסף יצליח. אך בליבי החלטתי שבכל מקרה אני מרים את הפרויקט, מכיוון שחשיבותו בעיני הייתה הרבה, הרבה מעבר למקום בו נגמר היקב ומתחיל שאר העולם.

אדם צריך לנסות ולחיות את הדברים בהם הוא מאמין ולא תמיד זה בא בקלות...

אמנם גיוס הכספים בהד-סטארט לא צלח, אך נכנסנו לפרויקט השיקום במלא המרץ.

על התקדמות הפרויקט והתובנות שעולות ממנו אני כותב ומעדכן כל הזמן. אך השבוע קיבלנו את החיזוק המשמעותי ביותר מאז תחילת הפרויקט לכך ש"העסק עובד".

השבוע, לאחר גל הגשמים האחרון שעבר באזורינו והוריד ממטרים רבים גם באזור שוני, ביקרנו בכרם.

בכרם שלנו, אשר בו נתנו לצמחיה הטבעית לגדול בין שורות הגפנים, אחזה הצמחייה את הקרקע. בעוד שבכרמים השכנים, הקרחים מצמחיה, בהם משתמשים בחומרים מונעי נביטה ובקוטלי עשבייה נסחפה הקרקע.

אני מצרף שתי תמונות, אשר צולמו באותו היום בשני כרמים צמודים אחד לשני, רק דרך עפר ברוחב 2.5 מטר מפרידה ביניהם: התמונה עם העשבייה הירוקה בין הגפנים היא מהכרם שלנו, התמונה עם הקרקע החשופה וסימני הסחיפה היא הכרם השכן. אמנם שתי תמונות שוות אלפיים מילים, אך לא ממש הצלחתי לעצור את עצמי מלהתפלפל, אז מלא מילים מופיעות ישר אחרי שתי התמונות.

הצעד הראשון והחשוב ביותר מבחינתי בכל הפרויקט היה שיקום ושימור הקרקע. לצורך כך הפסקנו בחלקה כל שימוש בדשנים כימיים, חומרים קוטלי עשביה ותכשירים מונעי נביטה.

הקרקע היא המדיום המקשר בין האטמוספרה הגזית העוטפת אותנו לבין קליפת כדור הארץ, המורכבת מסלעי יסוד.

לא אכנס כרגע להסברים הגאולוגים להיווצרות קרקע, אלא אציין שכל החיים היבשתיים אותם אנו מכירים מתקיימים על הקרקע, בתוכה ומספר מטרים מעליה.

קרקע בריאה, נקיה מרעלים הינה נקודת המוצא המאפשרת קיומם של אורגניזמים שונים אשר בתורם תורמים לשיפור הטקסטורה של הקרקע ואף משפיעים על ההרכב הכימי שלה ויוצרים סביבה המתאימה לצמיחה טובה ובריאה של צמחיה. הצמחייה, מלבד היותה מזון לחי, גם אוחזת את הקרקע בשורשיה למניעת סחיפה, פותחת אותה לאוורור (פועל יוצא מפעילות השורשים באדמה וחדירתם לעומק הקרקע) ומעשירה אותה בחומר אורגני. אכן מעגל קסמים.

מעגל קסמים אשר אנו נוטים לשברו במחי יד מתוך זלזול בחשיבותו, "ידענותנו" צרת האופקים ונטייתנו לנסות ולהכפיף את הטבע לצרכינו, בלי לחשוב על העתיד.

ואם להיות קצת בוטה, זלזול וצרות אופקים זו אולי מהותה של ה"מהפכה הירוקה" אשר שטפה את העולם מתחילת המאה העשרים. מהפכה אשר במקום להשתמש בצורה חכמה ומושכלת ביכולות הטכנולוגיות אליהן הגיע המין האנושי, הייתה מונעת שיכרון-כוח מאותם הישגים טכנולוגים והחריבה את רוב החקלאות אשר הייתה מקובלת במשך מאות שנים, הפרה את האיזון האקולוגי והביאה אותנו לימינו אלו עם זיהום אויר, קרקע ומים ברמות שהעולם לא הכיר מעולם.

מאיזו סיבה לא ממש ברורה, פיתחנו לעצמנו מין היגיון אנוכי על-פיו תמצית הקיום של כל אורגניזם באשר הוא הינה תחרות על מקורות אנרגיה. מהמיקרוב ועד הפיל.

מהאדם הבודד ועד האומה, בחרנו לחיות בתוך מלחמת קיום אין סופית. מאבק מתמיד בו אנו מנסים לנצל לטובתנו כל שביב אנרגיה אפשרי (יהיה זה כסף, נפט או מזון) נלחמים עד חורמה בכל מה שאיננו מזהים כ"טוב לנו".

מתוך הגיון זה אנו מנסים להפיק את המקסימום הניתן להפקה מהגידול החקלאי, בלא להתייחס להשלכות העתידיות שיש למעשינו. ישנה התעלמות משיווי המשקל האקולוגי (אשר הידע האנושי מודע לקיומו היטב, יודע לבנות מודלים לחיזויו ואפילו מודע היטב להשלכות שיש להפרתו...).

בתוך הגיון חקלאי זה תפקידם של החומרים קוטלי העשבייה הינו מניעת תחרות עם הגידולים מהם רוצים להפיק אנרגיה (למשל מזון, אבל יכול להיות גם דלקים שונים כגון סויה לביו-דיזל).

הבעיה היא שבהעדר חומר אורגני נוסף המטייב את הקרקע, נשבר "מעגל הקסמים" והיבול מדלדל.

תפקידם של הדשנים הוא למלא את החסר בהעדר ההזנה הטבעית ולגדל ולנפח למקסימום את התוצרת. כמו שכבר נאמר, לצבור כמה שיותר.

הבעיה היא שבצורת חקלאות זו הורגים את האדמה פשוטו כמשמעו.

הורסים את המבנה הפיזיקאלי- כימי שלה, הורגים את האורגניזמים ומחסלים את הצומח המגוון אשר בין היתר גם אוחז בשורשיו את הקרקע ומונע סחיפה.

מה שנותר הוא רק מצע ריק מתוכן שלתוכו זורעים או שותלים יבולים ומפמפמים אותם בכימיקלים כדי שיגדלו. מצע ריק מתוכן ששום דבר לא קושר אותו ביחד וכל גשם יכול לשטוף אותו לים, מותיר סלע חשוף במקום בו פעם היו חיים.

זו האמת העצובה. אפשר למצוא את הדברים כתובים שחור-על-גבי-דף בכל ספר אגרונומיה ולמרות זאת משאבים אדירים מושקעים בשכלול ופיתוח חקלאות נצלנית והרסנית שמובילה לשום-מקום. אנו מודעים היטב למעשינו, אך כנראה לא ממש מעוניינים לעצור.

בתוך כל זה, בנית מודל שיקום קרקע וניסיון להראות את ההיגיון שבו ואת היתכנות ה"כלכלית" שלו גם בתוך מושגי הרווח-הפסד האנוכיים שיצרנו לעצמנו כחברה, נראה לי הדבר הנכון ביותר.

אם לא מתוך מחשבה צלולה אז אולי מתוך "כלכליות" ניתן יהיה לשכנע מגדלים לעבוד בצורות חקלאות אשר ישקמו ויבנו במקום להחריב. שיטות חקלאות ידידותית יותר לפלנטה.

Featured Posts
Posts Are Coming Soon
Stay tuned...
Recent Posts
Follow Us
No tags yet.
Search By Tags
Archive
  • Facebook Basic Square
  • Twitter Basic Square
  • Google+ Basic Square
לוגו ללא רקע

כל הזכויות שמורות - יקב עבייה 2014

 

    This site was designed with the
    .com
    website builder. Create your website today.
    Start Now