מסיק

October 28, 2016

סוף אוקטובר. גשם אמתי עדיין לא הגיע, רק קצת עננות ושמועות על גשם הרחק בדרום.

הגליל המערבי הוא שמן זית. מסיק הזיתים מתחיל כמה ימים לאחר הגשם הרציני הראשון.

בכל כפר נפתחים כפטריות אחרי הגשם בתי הבד אשר היו סגורים במשך כל מהשנה. עונת המסיק קצרה, לא יותר מחודשיים.

בגליל המערבי אומרים ש"הגשם ממלא את הזיתים", לכן מחכים לגשם טוב.

גשם רציני גם מפיל את הפרי העקוץ לרצפה ובכך חוסך את הצורך במיון הפרי.

אך בימים האחרונים כבר נראות ברחבי הכפר בו אני חי קבוצות של מוסקי זיתים, יש מי שכבר התייאש מלחכות לגשם...

 

סוג הזיתים המסורתי אותו מגדלים בגליל הוא הזית הסורי. מקורו, ככל הנראה, איננו בסוריה אלא בצור. בשפה הערבית לא קיימת האות צ'. "הזית הסורי" הוא בעצם "הזית הצורי"...

גם בתוך הזן עצמו יש חלוקות. למשל "המליסי". הזית המליסי הוא בעצם זית סורי קטן וכהה מאד.

השמן המופק ממנו הוא נחשב פה באזור כטוב ביותר. בביתי הבד יסתכלו בהערכה רבה על עגלה עמוסה בזיתים מליסים. נותנים גם הרבה כבוד לפרי מעצים וותיקים.

יש באזור עצים בני מאות שנים אשר נותנים שמן נפלא.

אך אם מביאים לבית הבד זיתים "נבאלים" (זן אשר מקורו באזור שכם, "נבלוס" בערבית), או גרוע מכך, זיתים מזן "ברנע", הסיפור אחר. סביר להניח שבמקום לקבל "מעשר" מהשמן בתור תשלום על כבישתו יבקש בעל בית הבד כסף על העבודה.

הזן של הגליל המערבי, כאמור, הוא הזית הסורי...

 

בתי הבד רבים מאד ומגוונים. יש ביניהם מודרניים מאד, אך יש ביניהם גם רבים שעדיין מועכים את הזיתים באבן ריחיים. כמעט לכל אחד יש בית בד מועדף, אליו הוא לוקח את הזיתים שלו.

מי בגלל בעל בית הבד ומי בגלל אופן הפקת השמן. בכל מקרה, בתי הבד עובדים בעונה כמעט 24 שעות ביממה ואי אפשר פשוט להופיע עם זיתים, יש לתאם תור מראש.

  

בגליל המערבי מדברים ב"אדמות אדומות" ו"אדמות לבנות". הלבנות נחשבות מאד לגידול זיתים.

הן עוצרות היטב מים. בכרמים הנטועים על אדמות "אדומות" מקובל מאד לפזר "אדמה לבנה" (מביאים את האדמה במשאיות, מפזרים ומקלטרים לתוך האדמה).

במהלך כל החורף ולתוך האביב נהוג לקלטר את כרמי הזיתים פעמים רבות. ההסבר המקומי הוא ש"הקלטור פורם את השורשים העליונים, מאוורר וטוב לזית". הקלטור גם מונע את סידוק האדמה בקיץ. מעטים כרמי הזיתים שמרססים בהם קוטלי עשבייה וגם במקרים אלו מרססים רק מסביב לגזעים.

באביב מתכסים הכרמים בעשבייה נמוכה, אשר חלק ממנה כגון השומר, העולש, תרד הבר והחובזה אכילים ונהוג לצאת ללקט אותם ולהכין מהם מאכלים שונים.

במהלך המסיק או ישר אחריו נהוג לגזום את העצים לעונה הבאה, כך יעיל יותר. לכן כל מי שמחמם את ביתו על תנורי עץ (קמין) ומעדיף לחמם על עץ זית (שבערתו איטית והוא מפיץ ריח נעים), רצוי שירכוש את עצי ההסקה שלו לפני המסיק, אחרת עלול לקבל עץ הסקה לח, שבערתו גרועה...

 

כמעט לכל גבעה או עמק קטן יש שם משלו. ואופי משלו. 

ה"עבייה" הינה שלוחה מאווררת מאד היורדת מערבה מן הכפר ינוח לכיוון הכפר כליל, נטועים בה כרמי זיתים רבים ואדמתה "אדומה".

ה"מונה" (מילה בסלנג ערבי שמתארת את "המקום בו שומרים את הדברים הטובים"), היא גבעה בכניסה לכפר כליל, אדמתה "לבנה" וכמויות השמן שמופקות מהעצים הנטועים עליה גבוהות במיוחד.

ה"סהל" הינו העמק בין כפר-יאסיף לכביש עכו-נהריה, אדמתו חרסיתית כבדה והוא מוצף לעיתים בחורף. ב"סהל" עצים עתיקים רבים מרשימים מאד. ה"מג'נונה" הינו וואדי עמוק בין הכפר ג'ת לכפר ירכא.

 

שמו בא ממעיין הנובע בו באופן בלתי סדיר וכרמי זיתים תלויים על מדרונותיו התלולים  

 

גם את השתילים מכינים בדרך מסוימת. יש שתלנים המנביטים חרצנים של זיתי בר ולאחר מספר שנים(!) מרכיבים עליהם רכב מעץ-אם נבחר, יש המשרישים "חזירים" של זית בר ומרכיבים אותו לאחר קליטתו. בכל מקרה חומר ההרכבה בא מעצים ספציפיים, נבחרים ומוכרים.   

 

כבר בערך חמש-עשרה שנה שאני חי כאן בגליל המערבי. אני אוהב את המקום, אני אוהב את הזיתים. עד כה זכיתי רק להצצה לתוך המסורת החקלאית הזו של האזור, אשר כל-כך מוטמעת בו וכל-כך טבעית למקום עד שלעיתים קשה "למתבונן מבפנים" להבחין בה.

 

התכוונתי לכתוב על "טרואר" אבל כתבתי על זיתים, או אולי התכוונתי לכתוב על זיתים וכתבתי על "טרואר".

לא יודע. לא בטוח שאני מצליח להבחין...

 

 

Please reload

Featured Posts

I'm busy working on my blog posts. Watch this space!

Please reload

Recent Posts

October 9, 2019

January 15, 2019

July 8, 2018

Please reload

Follow Us

I'm busy working on my blog posts. Watch this space!

Please reload

Search By Tags